ביום שאחרי המלחמה, אחרי שננקה את האורוות, אחרי שקציני צבא הגנה לישראל המצוינים, מנהלים בשב"כ ובמוסד יחזירו את נשקם לנשקיה, את התעודות ואת המדים לאפסנאות וילכו כלאחר כבוד לדרכם החדשה.
ביום שאחרי המלחמה, אחרי שננקה את האורוות מהמסתננים לפוליטיקה, אחרי שוועדות החקירה למיניהן, יראו להם את הדרך הביתה, במקרה הטוב.
ביום שאחרי הבחירות הבאות, לכשתקום ממשלת אחדות של הרוב הלוחם, התורם, הדתי, החילוני, השמאלני, הימני, המרכזי. ממשלה ללא קיצונים, משני צדי המפה, ממשלה ללא אזרחים, שתרומתם לחברה אינה קיימת.
ביום הזה, נפשיל שרוולים, נעבוד קשה, נחוקק חוקים דמוקרטים חדשים, נגרום לכולם לתרום ונדאג לשוויון, כבוד ועזרה גם לקצוות שמחוץ לממשלה.
ביום הזה נפעל להכלת תכנית הגנה כנגד האויב מבחוץ וכנגד הפשיעה והשחיתות מבפנים. לא נטאטא ולא נשהה, לא נדחה ולא נירא. נצא לעבודה לפי תכנית סדורה.
כבר כמה וכמה שנים, כולם יודעים, אבל שותקים, מרמים, מעלימים עין, מתחמקים. ממה? מהשוויון בנטל, בעיקר זה הצבאי או שירות לאומי או משהו דומה. הסטטיסטיקה דיברה על עשור או שניים מהיום, בהם המדינה תקרוס כי הלא משרתים יהפכו להיות 50 אחוז, הכלכלה תתמוטט, החברה תקרוס, המדינה תיהרס. אבל אז הגיע השביעי באוקטובר ועל כל הצער הנוראי, החרדה, הכאב והחזון שהתפוצץ לחלקנו בפרצוף, הוא הציף את ההשתמטות במלוא כוחה עד שאמרנו די, לא עוד. אין לנו יותר ברירה זולת מציאת פתרון לפני שבאמת יהיה מאוחר מידי.
ואין מדובר בפגיעה בלימוד תורה, וגם לא בקושי של מיעוט ערבי לשרת את המדינה, מדובר בתהליך חברתי חולה וחסר מעצורים אל עבר התהום.
הרמב"ם ראה בסגנון החיים האידיאלי חיי תורה ועבודה, חיים של תורה שיש עמה מלאכה, וכך ראה גם את עבודתו כרופא. יתרה מזאת, הוא ביקר בספריו קשות לומדי תורה שנסמכו על קופת הציבור, שעושים את התורה "קרדום לחפור בו" ואמר עליהם שהם מחללים שם שמים. הוא סרב בתוקף לקבל מעמד של רב הקהילה למרות שבפועל התייעצו עימו מלכי מצרים ורבני קהילת יהודי מצרים.
עמדתו זו של שלילת הפרנסה מתרומות נבעה לדעתו מדברי חז"ל: "כל הנהנה מדברי תורה – נטל חייו מן העולם" … "לא תעשם עטרה להתגדל בהם, ולא קרדום לחפור בהם." ועוד ציוו ואמרו: "אהוב את המלאכה, ושנא את הרבנות… וכל תורה שאין עימה מלאכה, סופה בטילה, וסוף אדם זה, שיהא מלסטם [גונב] את הבריות."
בנוסף לכך הרמב"ם סבר שיש בזה הן איסור מחז"ל (דרבנן) והן איסור מן התורה (דאורייתא) דעתו זו הובילה אותו לפסוק הלכה בנושא:
"כל המשים על ליבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה, ויתפרנס מן הצדקה, הרי זה חילל את השם וביזה את התורה וכיבה מאור הדת וגרם רעה לעצמו ונטל חייו מן העולם הבא, לפי שאסור ליהנות בדברי תורה בעולם הזה."
החוק צריך וחייב להיות שווה בין כל בני האדם, מכל גזע, דת, מין ודעה. אולם הבור כה עמוק שצריך למצוא פתרון יצירתי, כזה שנותן מענה לבעיית הביטחון מבפנים ומחוץ כבר היום ובטח בעתיד לבוא. כלל איני בטוח ששילוב של אותם אנשים בתוך צה"ל, יהיה דבר מבורך ויהווה פתרון יעיל. מי שירצה כמובן, יתקבל בברכה ויוכל להתמודד על שירות בכל יחידה שרק יחפוץ. הפתרון צריך להיות אחר.
לאור מאורעות השביעי באוקטובר אני יוצא מנקודת הנחה שאת הגבולות נחזק כעת בכוח אדם הרבה יותר משמעותי ובאופן שוטף ולא רק על סמך מודיעין והערכות מצב ובטח שלא נסתמך בעיקר על טכנולוגיה. בנוסף נראה כי נפל האסימון על הצורך הבלתי מתפשר בהגנה רציפה על כלל הישובים בארץ הן בהיבט הביטחוני, פח"עי הכולל גם חילוץ ופינוי במקרה של מתקפת טילים והן בהיבט הפלילי.
כל אלה מביאים אותי למסקנה כי החברה בישראל זקוקה לכוח אבטחה שתפקידו הוא שמירה על הביטחון ועל הדרך גם על הסדר הציבורי, ובעיקר החזרת הביטחון לאדם הפשוט ברחוב. סוג של משטרה וסוג של משמר גבול. אין הכוונה היא ליצור עוד כוח לאומי כזה או אחר ובטח לא כזה שיהיה כפוף למשרד כזה או אחר. הכוח שישמור על הישובים צריך להיות חלק אינטגרלי מפיקוד העורף בשגרה ובוודאי בחירום והכוח שיאבטח הגבולות צריך להיות צה"ל, כאשר מתקיים שילוב כוחות מתמיד ביניהם, ביישובי קווי הגבול.
הכוח הזה, האוגדה או יותר מכך יקרא "משמר הפנים".
משמר הפנים
לא שלמדנו משהו חדש על מה ואיך צריך להגן, פשוט הופתענו כולנו, כי כהרגלו של המין האנושי, היינו שבויים בתוך קונספציה, מנהיגנו ומפקדינו זרקו איומי סרק לאויב, כאלו שיותר מתאימים לשכנים שלנו, איומים ללא קבלות, איומים בעלי נופך מתנשא שאינו מתאים לעם ישראל.
כגודל האסון, כך גודל השעה לשנות.כדי לשלב ולפתור את שתי הבעיות העיקריות שלנו בעורף שהן אי שוויון בנטל וביטחון אישי, עלינו לעשות צעד גדול והכרחי קדימה.
כאמור יש לנו בצה"ל את פיקוד העורף לסיוע בשעת מלחמה ובמשברי אסון, יש לנו משטרה לשמירה על הסדר הציבורי, סיוע מול איום פלילי וגם כמובן במלחמה. אבל יש לנו חוסר בכוח אדם ובאמצעים ואין לנו תכנית הגנה אמתית ביישובים, סדורה, הן מול התחום הפלילי והן מול הביטחוני בשוטף ובטח שלא בחירום.
בכל ישוב, עיר, כפר, קיבוץ, מושב... תהיה יחידה בהתאם לגודלה, אשר תכיר את הגזרה היטב, את התושבים, תפעל על פי תכנית הגנה סדורה בשגרה ובחירום.
משמר הפנים יהיה בנוי רובו ככולו מחרדים וערבים, תלוי ביישוב.
שיטת העבודה
בכל ישוב בארץ, תוקם תחנה ממנה יצאו למשימות השוטפות אם בסיורים רגליים, רכובים, תצפיות ועוד.
כל תחנה תהיה הלכה למעשה בסיס המספק את כל צרכי משרתי היחידה ויכלול את כלל המעטפת הלוגיסטית החל מאוכל, מקום לינה, אספקת ציוד, בית כנסת, כיתות לימוד, רכבים ועוד.
משרתי היחידה החרדים יצאו למשמרות יומיות, ביניהם תינתן להם האפשרות ללמוד תורה ולקיים את מצוותם. בצורה זו יינתן פתרון מצוין לשילוב של לימודי תורה עם תרומה לחברה שוויונית וצודקת.
כך גם לגבי החברה הערבית אשר תתמקד באבטחת היישובים הערבים ועצם נוכחותה ברחובות, תוריד באופן דרסטי את האירועים הפליליים. המשרתים ביחידות לא יהיו בני הישוב עצמו, אלה יגיעו לשרת מיישוב מרוחק וכך תמנע בעיית ההיכרות האישית, משפחתית אשר עלולה להקשות על עבודת השגרה.
רווח גדול נוסף וישיר כתוצאה מהסיורים והסיוע השוטף יהיה ההיכרות האישית בין היחידה והתושבים אשר תגדל לאורך הזמן, ההדדיות, הכבוד וההערכה שהם יקבלו כתוצאה מהנתינה לחברה בכל גווני הקשת החברתית.
היחידה תשתף פעולה ותתמודד עם האתגרים בסינרגיה מלאה מול משטרת ישראל, מול מד"א ומול לוחמי האש. לא רק שיתקיים שיתוף פעולה, מי שירצה לעשות את שירותו באותן מקומות במקום במשמר הפנים, יתקבל בברכה.
כוח אדם ואמצעים
ביחידות ישרתו בהתאמה חרדים וערבים (כמובן שהיא תהיה פתוחה לכל מי שעוד יחפוץ בכך).
אורך השירות ייקבע על פי מידת הצורך בהתאם לישובים ולמשימות, אך בכל מקרה לא יפחת משנתיים. השירות יהיה כמובן זהה לצה"ל על כל המשתמע מכך. מדים, משמעת, תנאים, אמצעים ועוד.
האבטחה תתקיים 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע, עם הקלות ופתרונות יצירתיים לשבת עצמה, אך בדגש על פיקוח נפש דוחה שבת.
לוחמי היחידה יעברו הכשרה מלאה לאבטחה שוטפת, שימוש בנשק, סמכויות עיכוב, איתור חריגים, הגשת עזרה ראשונה, טיפול ראשוני בנפגעי חרדה, פינוי וחילוץ ממבנים הרוסים, כושר גופני, עבודה בסביבה אזרחית, שמירת כשירות רציפה ע"י ביצוע משמרות, ריענון הכשרות, מטווחים ועוד.
לוחמי היחידות יקבלו מדים, נשקים אישיים, רובים ואמצעי לחימה נוספים כגון רחפנים, מכשירי קשר, אמצעי ראיית יום ולילה ועוד.
לסיכום
סבור ובטוח אני כי הקמת יחידה שכזו, המאפשרת שילוב לימודי תורה לחפצים בכך, היכרות טובה יותר בין המגזרים, מעניקה ביטחון לתושבים ומספקת שוויון בנטל, תהווה פתרון מיטבי לחברה שלנו, אל מול המצב הנוכחי אשר אינו מותיר לנו כל ברירה זולת מציאת פתרון יצירתי, שווה לכל נפש.
לאורך הזמן היחידה תגבש לעצמה גאוות יחידה משלה, היא תפעל למיגור תקיפות טרור ברחובות, להקטנת האירועים הפליליים, להשבת הביטחון האישי לכלל התושבים, אך בעיקר תקיים את חובת השוויון בנטל תוך שאינה פוגעת בלימודי תורה (כמובן רק של תלמידים חכמים) ומשמרת את אחדות עם ישראל והמיעוטים החיים בתוכו.
עם ישראל חי
Comments